החלטה בתיק בש"א 16616/07

1.       לפני בקשה להורות על מחיקת התביעה שהגישו המשיבים נגד המבקשים, על הסף מחמת אי תשלום אגרת בית משפט.

2.       ענינה של התביעה הינו טענת המשיבים לפיה הסכם הפשרה בין הצדדים בוטל על ידם כדין ולפיכך יש להשיב את המניות שהועברו לפיו, תוך מתן הצהרה לפיה המשיבה 1 (להלן: "מוסדן"), זכאית לכל טובות ההנאה הגלומות במניות.

3.       מוסדן נמנתה באופן עקיף על בעלי מניות של חברה ציבורית בשם "אוסיף השקעות ופיתוח בע"מ" (להלן: " החברה"). בעלי המניות נוספים של החברה היו משפחת אביב, שאף הם החזיקו בעקיפין את מניותיהם בחברה. בין בעלי המניות של הצדדים התעורר סכסוך, שפרטיו אינם דרושים להכרעתי. בעקבות הסכסוך, נוהל משא ומתן שהוכתר בהצלחה, שכן בסופו נקשרו הצדדים ביום 5.10.06 בהסכם פשרה (להלן: " הסכם הפשרה"). בהתאם להסכם הפשרה, מכרה מוסדן את מניותיה בחברה למשיבים. לטענת המשיבים, המחיר לפיו חושב שווי המניות, נעשה בהסתמך על מצגי המבקשים תוך שהם בטוחים שהוא משקף את השווי האמיתי של המניות. יצויין כי בהסכם הפשרה נקבע שהמשיבים בדקו את שווי המניות ומוותרים על כל טענה בעניין.

4.       לימים, בחודש אפריל 2007, מכרו המבקשים את מניותיהם בחברה למר ארקדי גידאמק (להלן: "גידאמק"), לפי שווי חברה הגבוה במידה ניכרת מהמחיר לפיו חושבה התמורה ששולמה להם עבור מניותיהם. לעמדת המשיבים, הסתירו בעלי המניות של המבקשים מידע מהותי באשר למניות החברה, ובכך הטעו את המשיבים והציגו לפניהם מצג שווא. מוסיפים המשיבים וטוענים כי אלמלא התנהגות בעלי המניות של המבקשים כנטען לעיל, הם לא היו חותמים על הסכם הפשרה, שכן הם היו " זכאים לקבל בגין המניות שבידם, מליוני דולרים, מעבר לסכומים שנתקבלו" (לשון סעיף 63 לכתב התביעה).

5.       בנסיבות אלה, הודיעו המשיבים למבקשים על ביטול הסכם הפשרה ועתרו למתן פסק דין הצהרתי כי הביטול נעשה כדין וכאמור בסעיף 69א' לכתב התביעה. בנוסף עתרו המשיבים בסעיף 69ב' לכתב התביעה כי על בית המשפט להצהיר כי:

" מוסדן זכאית לכל טובות הנאה מכל סוג ומין שהוא, הגלומות ו/או שהיו גלומות במניות אלה, מיום שנכרת ההסכם, תוך ביצוע והשבה וקיזוז הדדיים, מכל תמורה ו/או כל טובת הנאה שנתקבלה אצל הנתבעות ו/או מי מהן, מכוחן של החזקות במוסדן".

6.       המשיבים הכתירו את תביעתם, כתביעה לסעד הצהרתי ולדידם חלה על התביעה אגרה לפי תקנה 3 (1) לתקנות בית המשפט (אגרות) התשס"ז - 2007 (להלן: " התקנות"). בהתאם לכך, שולמה על ידם אגרה לפי פרט 10 לתוספת לתקנות בשיעור של 954 ש"ח.

7.       המבקשים טוענים כי הגשת התביעה באופן זה נועדה להתחמק שלא כדין מתשלום אגרה שכן הסעד האופרטיבי בתביעה הינו קבלת טובות הנאה, בשווי של  מיליוני דולרים ועל אלה, יש לחייב באגרה, לפי תביעה כספית. המדינה מצטרפת לעמדת המבקשים ואף היא סבורה שהוגשה תביעה כספית במסווה של תביעה הצהרתית.

8.       המשיבים טוענים כי בהתאם להלכה הפסוקה, שולמה על ידם אגרה כדין ובהתאם להלכה הפסוקה והם אף מתנגדים לעמדת המדינה אשר לגביה הוגשה על ידם תגובה נפרדת.

9.       המזכירות קבעה את הבקשה לדיון במעמד הצדדים. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות בבקשה ונוכחתי כי כל החומר הדרוש מונח לפני בית המשפט ואין כל בקשה לקיים דיון, החלטתי להכריע בבקשה מבלי צורך בדיון.

10.   לאחר בחינת עמדות הצדדים ובכללן עמדת המדינה, הגעתי לידי  מסקנה שדין הבקשה להתקבל. אוסיף כי לטעמי על המשיבים לכלול בתביעתם סעד כספי מפורש, בצד הסעד ההצהרתי בדבר ביטול הסכם הפשרה וההשבה.

11.   תקנה 3א' לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007, מורה כדלקמן:

" בעניינים כמפורט להלן תשולם אגרה לפי פרט 3, 5 או 10 בתוספת, לפי הענין:

(1) צו הצהרתי, צו לא תעשה, צו עשה או צו אכיפה, למעט תובענה לסעד כספי כתוצאה מצו כאמור;"

12. השאלה הדרושה לענייננו היא האם לא ניתן לתבוע את הסעדים הכספיים חלף ההצהרה על הזכאות לקבלם, ושלא בדרך בה נקטו המשיבים. הפסיקה מורה כי אם מוגשת תביעה לסעד הצהרתי אך אין כל מניעה כי התובע יעתור לתשלום הסכום הכספי באם תתקבל ההצהרה המבוקשת, עליו להגיש תביעה כספית ומכל מקום לא יוכל ליהנות מהאגרה המופחתת בגין סעד הצהרתי.

13. עיון בסעדים המבוקשים מלמד כי אין כל מניעה בידי המשיבים לעתור לחיוב המבקשים לשלם להם את הסכום הכספי המתחייב מההצהרה המבוקשת. הסעד הנתבע מעבר להשבה של המניות הוא גם ליתן הצהרה לפיה המשיבים זכאים לכל טובות ההנאה הגלומות במניות, דהיינו, תשלום כמשמעו. צודקת הפרקליטות בתגובתה כי על המשיבים להגיש תביעה כספית ולגדור את הסכומים שלטענתם מגיעים להם מהמבקשים וזו הדרך בה עליהם לנקוט. במיוחד נכון הדבר שעה שאליבא דהמשיבים עצמם, ידוע להם ששווי המניות עצמן, יותר מכפול מהתמורה ששולמה להם.

זאת ועוד, על המשיבים לשאת באגרה גם בגין סעד ההשבה של קבלת המניות חזרה לידיהם ללא קשר לעתירה לסעד הצהרתי בדבר הזכויות הגלומות במניות. ההשבה מגלמת שווי כספי ידוע שלהן, שאינו נופל מהסכום ששולם למשיבים במסגרת הסכם הפשרה. לפנינו איפוא תביעה כספית ואין בהכתרתה כסעד הצהרתי כדי לשנות, שכן שומה על בית המשפט לבדוק את המהות. בהקשר זה אפנה לה"פ 1192/03 בובליל נ' קרני ואח' :

" סעד ביטול הסכם החלפת המניות ...אם יתקבל - נפקותו הינה השבה, שניתן לאמוד אותה בכסף, וגם בעבורה לא שולמה אגרה." (אמנם בית המשפט לא ראה לקבל את הטענה אך זאת מטעם אחר שאינו קשור לעניין).

לא התעלמתי מפסק הדין בעניין רע"א 1194/91 פלצמן נ' גזברות בית המשפט המחוזי , פ"ד מו (1)562. באותו מקרה, נסמך בית המשפט העליון על לשון התקנות הישנות שהתייחסו להליך ששווי הסעד הכספי שבו אינו ניתן לביטוי בכסף, בהבדל מנוסח התקנות החדשות החלות על הבקשה, ששונו בעניין.